שלושת המבקרים 2016-11-22T04:10:53+00:00

שלושת המבקרים – טיזרים

כבר זמן מה שהעולם מסביבך השתנה- או אולי השינוי היה בתוכך פנימה? מכל מקום, דברים נראים אחרת. יש סיפור נוסף שצובע את העולם בגוונים אחרים בעיניך. בהתחלה זה נראה לך מוזר- החלומות הצלולים, המדוייקים, שמגיבים בצורה טבעית כל כך לכל מעשה ואמירה שלך. אבל מצד שני זה לא מוזר בכלל- זה המקום שלך, המציאות שלך. כך זה צריך להיות. הסיפור הזה מתאים לך כמו כפפה ליד (ואולי להיפך? אבל אפילו המחשבה הזאת לא מטרידה במיוחד. אתם מתאימים, זה הכל).

במהלך החודש האחרון נתקלה דמותך באחד המבקרים, תיאור של הפגישות האפשריות נמצא למטה בעמוד. אנו משאירים לכם, השחקנים, לבחור מי הוא המבקר אשר סביר שנתקלתם בהם.

אתם יכולים לבחור לפי המילים שרשומות בטיזר, התחושה הכללית שאתם מקבלים או כל דבר אחר.

בחירה במבקר כזה או אחר אינה משהו קבוע, זה רק הדבר אשר מביא את דמותכן למפגש הקרוב.

במהלך הזמן אשר נותר עד המשחק אתם מוזמנים לדבר עם ולשחק מול המנחה אשר אחראי על המבקר. בהקשר זה הבחירה כן מחייבת, כלומר ברגע  שפניתם למנחה הרלוונטי הוא המנחה שלכם עד המפגש הראשון.

פנייה למנחה ומבקר

מייל עם הכותרות: "פניה ל____". – זה יקל עלינו מאוד. אנא ציינו בפניה מי הדמות שלכם [בעולם המוחשי], ומה האגדה שלה ולאיזו דמות באגדה נצמדתם למשל:
כותרת: פניה למא'אט
תוכן: אני, יוסי אביעד, משחק את שלומיק בעל הפאלפליה ביהוד; דבקה בי האגדה של שלגיה [גרסת הסרט המצויר של דיסני], ודמות האגדה שלי היא גרמפי.

מא'אט

מנחה: טניה איטקין [ tanya@agadata.co.il ]

בחוץ, בעולם האמיתי, לא נראה כאילו משהו השתנה. או אולי בעצם כן? לפעמים העיניים שלך נמשכות אחרי עובר אורח ברחוב, משהו בו לוכד את תשומת הלב כמעט בכוונה. החייל הזה, האם זו חרב שהוא חוגר על  גבו בנדן? והאישה שכל סנטימטר בעורה מקועקע בקשקשים? הזקן שכל מכה של מקל ההליכה שלו גורמת לעשבים לנבוט בחריצי המדרכה לרגליו? נדמה לך שאף אחד מלבדך לא רואה את הדברים האלה, אך בו זמנית הם נראים אמיתיים ונכונים יותר מכל שאר המציאות סביבך. לא שראית רבים מהם- אחד או שניים, תמיד בזווית העין, תמיד בקצה הרחוב, או מצידה השני של שמשת הרכב. עדיין לא, עדיין לא הגיע הזמן.

בחלומות, ואולי בסיוטים, ואולי במציאות, משהו עוקב, מחפש, מרחרח אחרי הצל שלך. אתמול בדרך לעבודה לא ראית את הבחור החייכן במגפיים האדומים שתמיד החזיר לך נפנוף שלום או קידה עמוקה והינף זנב.

היא פוגשת אותך במקום שבו נקבעה הפגישה מאז ומעולם, כך נדמה. בדיעבד, לא הייתה שום דרך אחרת בו המפגש הזה היה יכול להתרחש. היא מושיטה יד בטוחה ללחיצה, ומותירה בידך נוצה מושלמת ככרטיס ביקור. העיניים שלה נפגשות בשלך, והסיפור שלך כמו מגילת פפירוס נפרש לפניה. היא יודעת כל מה שהיית, כל מה שהביא אותך לכאן.

"אני היא מא'אט," היא מוסיפה, כאילו אפשר היה לטעות בזהותה.

"עכשיו, עכשיו זה הזמן!" המילים נמלטות משפתיך לפני שהמשמעות שלהן שוקעת.

"כן, הגיע הזמן. המניין הושלם ועתה יש לזמן את הכינוס הראשון. שלושה ועשרים בני אגדה שיאחדו כוחות וירקמו את סיפוריהם למארג אחד, רב עוצמה. כך צריך להיות."

המקום, השעה, כל הפרטים מופיעים בראשך, כאילו זה עתה נזכרת בהם, כאילו היו שם תמיד והמתינו לשעה הנכונה.

"אבל, חכי! למה..?" השאלה גוועת על שפתיך כשהתחושה הקרה של עיניים נעוצות בעורפך מופיעה שוב. גם את התשובה הזאת ידעת, כך נדמה, מאז ומעולם.


מפיסטופלס

מנחה: יובל מורן [ yuval@agadata.co.il ]

בכל עיתוי אחר, היה קל לפספס אותו. לבוש באיכות גבוהה אבל לא בדיוק באופנה האחרונה, מבטו נודד בעצלתיים על פני הסצינה כמו סוחר מניות הבודק את תנודות השוק בהיסח דעת קליל. עננות בלתי צפויה מלווה את הנוכחות שלו באופן כמעט מחשיד.

כמובן, כל זה לא משנה לך כלל, הדרך בה עיניו מבזיקות באדום אפילו מאחורי משקפי השמש או האופן בו מעוצבת סיכת הקלשון המשולש שלו מבהירים כי מדובר באחד מבני האגדה. מישהו כמוך. אפילו אם ההבנה הזאת מכה באלם. ריח קלוש של גופרית, מוסווה על ידי כמות סבירה של אפטרשייב נשאר כזיכרון מעומעם לפעם הראשונה שנתקלתם, הריח וכרטיס ביקור מסוגנן, יקר ופשוט:

מראת הכסף

ייעוץ אסטרטגי לענייני תדמית ובבואה

ומאחור:

מ. פ. אופלס

שותף בכיר | 06-666-6666 | כל ימות השבוע

השיחה עם המזכירה מהווה אירוע קריר ויעיל, "מר אופלס יקבל את השיחה שלך תוך רגע, כן, הוא מצפה לך." לאחר המתנה קצרצרה נוספת יענה קול מוכר בהרבה, כמעט ידידותי.

"שלום לך, נעים לדעת שזוכרים אותי. וובכן, אני פונה אליך בעניין מהותי – ישנם עשרים ושניים נוספים מכם וכעת הגיע הזמן לפגישה רצינית יותר – פנים אל פנים. הדברים מתחילים לנוע בקצב טוב ויש להקפיד על הסדר, אחרת מתחרים עלולים להפריע בדרך." ישנו רחש בצד השני של הקו, סטאטי ומציק. חיש מהר עם זאת, הקו מתבהר והשיחה נמשכת.

"עימך הסליחה, זה קורה לעיתים. בכל מקרה איתרתי קבוצת משקיעים נאותה לפרוייקט ויש לנו קבוצת חשיבה בעשרים וארבע לנובמבר, וכמו שקורה בדרך כלל כשקבוצה של משקיעים נפגשת. מישהו צריך לעקוב אחרי הטובות ולרשום את הדברים… רק רגע בבקשה." הוא עוצר את השיחה ואומר כמה מילים למזכירה שעונה לו באותה יעילות מתודית.

"כן, זה טוב. בכל מקרה, אני סמוך ובטוח שנגיע להסכמה המטיבה עם כל הצדדים, ביחוד עם המשקיעים. נתראה שם."


איש החול

מנחה: איתמר פארן [ itamar@agadata.co.il ]

חלומות. מאז שהדבר ההוא קרה, הם ברורים יותר, נזכרים יותר. אם פעם הם היו נעלמים שניה לאחר היקיצה, כעת יש מהם כאלו שנשארים הרבה יותר מדי, אפילו כל היום, לפעמים מאיימים לבלוע את המציאות. איש שמדבר אל כלב ועורב בסימטה. האישה הצעירה ההיא, שחייכה לכיוונך ואז פנתה ונכנסה לבית שיכולת להישבע שעשוי מממתקים. ללכת לאורך הירקון, ולראות בצד השני, מעבר לגדה ו*מעל* לעצים ראשה וכתפיה של ענקית חמורת סבר, עטורת כפור; לפחות לה היה קל בקיץ…

אבל אלו רק שבבי-האגדות שנוטפים לתוך היומיום, ויש להודות על האמת, היומיום האמתי הוא בלילה. החלום שלך. כל כך אמיתי, חוזר על עצמו בקביעות אבל בכל פעם קצת שונה. ולך יש תחושה משולמת של שליטה עצמית, התפקיד שלך ברור בתוך כל זה. בהתחלה, זה היה מפחיד, עכשיו? עכשיו יש התרגשות לקראת הלילה, סקרנות אדירה. מה יהיה אם הפעם לא אכנס לחורש אלא אעפיל על הגבעות? אולי אלך נגד הזרם אל המפל? אם אגיע לשוק, הזקן, כמו תמיד, יציע לי את מראת האמת, שבלעדיה אין סיכוי לעבור דרך מבוך הבלהות; אבל מה יקרה אם במקום זאת אבחר במשרוקית שקוראת לאלף ציפורי שיר או במפת האוצר של ג'ואגנו הפיראט??

זינוק מהיר למקלחת, וכמעט-ריצה למיטה. בחיים לא חשבת שממוצע השינה שלך יעבור את התשע שעות בלילה מבחירה חופשית. אבל הנה, לילה. שינה. החלום מתחיל כמו תמיד, ענני הסערה זורמים, חולפים על פניי או אולי אני דרכם, שמיים זוהרים, שמש, הארץ נפרשת, מתקרבת ו… מי זה? דמות על מצוק, ישובה בנוחות על כיסא מלכותי, גביע שתיה מפואר בידה, עטויה בגדים כהים. מביטה בי. ישר בי. מושיטה יד, אני לידה, על כריות למרגלותיה. שיער שחור, עיניים שקועות, מבע רציני, עור חיוור.

"יש לך כוח רב, אך הבנה מועטה. כוח ליצור, לשנות, להרוס, כאן בחלומות. מעט הבנה, ושום מושג לגבי האחריות. די. התאספו! התאספו עשרים ושלושה לכל הפחות, ואבוא אליכם; עשרים ושלושה שנושאים בתוכם חלום חזק כמו זה יספיקו כדי לפתוח לי את השער מארצות החלום אל ארצות הבשר.".

הינף יד, ואני כבר לא שם, אלא למטה, ליד החורש, הנהר, העיירה. הכל כרגיל, אך הפעם, בהגיעי לעיירה, אצל הזקן אני רואה כרזה שצדה את עיני: אדם ששיערו שחור, עיניו שקועות, מבעו רציני, עורו חיוור. הכרזה מכריזה "הגרלת ענק! פרס ראשון, ביקור בארמון החלום; פרס שני, מליון דולר". הזקן אומר לי שהכרזה עולה גרושים, ההגרלה הזו היתה מזמן, כאשר אדון החלומות התחתן באחת הפעמים הרבות בהם התחתן ופתח את חגיגות ארמונו להמונים. "אבל רק פרס ראשון זה הארמון!" אמרתי. "כן כן," משיב הזקן, "כולם זכו בפרס ראשון בלילה ההוא, יש גם לילות כאלה, בהם כל החלומות טובים."

קניתי את הכרזה, וגם את המשרוקית. כשהתעוררתי, הכרזה עדיין אתי, כאן.

טוען...