יומן-עתיד

יומן כרוך עור, דפים מצהיבים, סגנון כתב מיושן, עט נובע שחור ונתזי קפה. ניחוח מעושן, כתם חום כהה של דם ישן בפינה השמאלית העליונה. כניסה עשרים ושלוש, תאריך, העשרים ושלושה למרץ אלפיים ושש עשרה.

"הבחנתי בה שוב פעם ברחוב קרליבך, אני חושב שטרם שמה לב למעקב. סנדלי שורש, חצאית לבנה, פרטים בנחושת ועור, קעקוע ינשוף על כתף שמאל. תיק צד עם ערכת תפירה. אני חושב שקוראים לה תמנה.

הסימנים שלה ברורים מספיק. מיתוס. כולנו אוהבים סממנים שיזכירו לנו, אבל מיתוסים פשוט בולטים כי כולנו מכירים אותם בחוש. מי ומה ששרד לעולם הזה יכול לנוח על זרי הדפנה. אין סכנה שיעלם בכזאת קלות.

אני תוהה איך היא תגיב כשהיא תגלה שהיא לא לבד."

בתחתית היומן, הכניסה האחרונה, מסומן בעיגול בטוש אדום התאריך. העשרים וארבעה לנובמבר, אלפיים ושש-עשרה והכיתוב באופן חפוז מעט מתחתיו.

"לזכור להודיע לחנה  שהספר הבא יתעכב"

By | 2016-10-15T19:18:27+00:00 אוקטובר 15th, 2016|סיפורי אווירה|
טוען...