חקירות פרטיות

לדידו של דוד נץ, היא תמיד האישה. לא כינה אותה מעולם בשם אחר. בעיניו היא עולה לאין שיעור על כל האחרות ונוטה להיות מובחנת היטב. לא שחש משהו בדומה לאהבה כלפי אירנה אדל.

דוד מאובחן על הספקטרום האוטיסטי כבר אי אלו שנים, רגשות כלשהם, ובייחוד רגש זה, האהבה, נדחו בשאט נפש ממוחו הקר והמחושב, אך המאוזן להפליא. היו שראו בו את מכונת ההבחנה והסקת המסקנות המושלמת, שקול לכל מחשב ויעיל פי כמה באיתור פרטים מעניינים.

אך כמאהב היה מציב את עצמו בעמדת נחיתות. מעולם לא דיבר על נהיות הלב הרכות אלא בבוז ובלעג. הן היו תופעות ראויות להערצה עבור הצופה מן הצד — מכשיר מצוין להסרת הלוט מעל מניעיהם ופעולותיהם של הזולת. אך לגבי איש ההיגיון המיומן — להתיר השפעות זרות כגון אלה על מזגו הרגיש ובעל האיזון העדין, פירושו להכניס גורם מסיח דעת העלול להעמיד בספק את כל מסקנותיו.

רגשות עזים היו הרֵי אסון לגבי אדם בעל אופי כמותו הרבה יותר מאשר גרגר חול במכשיר רגיש או סדק באחת מזכוכיות המגדלת רבות העוצמה שלו. ואף על פי כן, לגביו היתה רק אישה אחת — הלוא היא אירנה אדל המנוחה, שהזיכרונות אשר הותירה אחריה היו מפוקפקים ובלתי מוגדרים.

לא ראיתי את שמעון לאחרונה, לאחר נישואיו וענייני הבית המעסיקים כל גבר המוצא את עצמו לראשונה בחייו בבית שכולו משלו — די היה בהם להרחיק אותו מכל דבר: ואילו דוד, המתעב חיי חברה בכל נפשי, נותרתי בדירת השותפים שברחוב אבן גבירול, בין מחשב מאובק לבין חלון חסום, מיטלטל לסירוגין מדי שבוע בשבוע בין השפעת הממריצים לבין שאפתנות מקצועית; בין נמנום שמפילה עליו שגרה מייאשת לבין מרץ סוער הנובע מחריפות מזגו.

בין כה וכה עדיין נתון היה ראשו ורובו בחקירת מעשי הפשע, כתמיד, והעסיק את כישרונותיו המזהירים ואת יכולת ההבחנה המופלאה שלו בבדיקת הרמזים ובהבהרת אותן תעלומות שחקירות מחוז תל אביב משכה מהן את ידיה בייאוש. לעתים פרסם חלק ממעלליו בבלוג עלום שם: על זימונו להיכל נוקיה כדי לסייע בחקירת פרשת הרצח של רבקוביצ', על הבהרת הטרגדיה יוצאת הדופן של האחים שואייב ממג'דל שאמס, ולבסוף — על השליחות שמילא ברגישות רבה ובהצלחה בשירותה של משפחת רוטשילד. ואולם פרט לאותות אלה של פעילותו שחלק עם כל קוראי הבלוג שלו, לא שמעו עליו דבר, עד למפגש המיוחל ב-24 לנובמבר.

By | 2016-10-15T19:17:10+00:00 אוקטובר 15th, 2016|סיפורי אווירה|
טוען...